גבריאל בך עזב את גרמניה עם משפחתו ממש ברגע האחרון, שבועיים לפני ליל הבדולח: "כשהגיעה הרכבת לגבול ההולנדי, צצו פתאום אנשי אס-אס וקראו: 'משפחת בך? – לצאת מיד עם המזוודות!' הם הורו לנו לפתוח את המזוודות וערכו בהן חיפוש... הרכבת החלה כבר לזוז קצת, ואני, ילד קטן וצנום בן 11, נשארתי על הרציף עם המזוודה הכבדה. קצין אס-אס הגיע פתאום מאחורי, ובעט בי בעיטה חזקה שהעיפה אותי עם המזוודה אל תוך הרכבת. את העובדה שהועפתי מגרמניה בבעיטה תרתי-משמע לא אוכל לשכוח." לימים נעשה הנער הזה לתובע במשפט אייכמן, לצדו של גדעון האוזנר. חמישים שנה חלפו מאז משפט אייכמן, שהיה לאחת מפסגות הקריירה של בך וממשיך לעורר עניין בכל רחבי העולם.
גבריאל בך מילא תפקידים בכירים במערכת המשפט בישראל. כשכיהן כפרקליט המדינה ואחר כך כשופט בבית המשפט העליון, עברו תחת ידיו תיקים רבים ובהם כאלה אשר הסעירו את המדינה. הוא טיפל בתיקי רצח ואלימות, בתיקים מורכבים שנגעו לביטחון המדינה, בתיקי הצווארון הלבן הראשונים, בעתירות תקדימיות לבג"ץ ונשלח לשליחויות חסויות בחו"ל. לצד מלחמתו העיקשת בנורמות חברתיות פסולות, תמיד הדגיש את חשיבות השמירה על זכויות הנאשמים והחובה לנהוג בכבוד ובהגינות כלפי כל אדם.
בטקס הפרישה שלו מכס השיפוט נפרד ממנו נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק: "כולנו אוהבים את גבי. יש בו מוצקות שהעניקה לנו נקודת אחיזה. יש בו תבונה שהדריכה אותנו. יש בו הגינות ויושר אשר היוו עבורנו כוכב צפון, על פיו ננחה את דרכנו. יש בו אופטימיות שופעת חום וחוש הומור דק, שעזרו לכולנו בשעותינו הקשות. יש בו ג'נטלמניות שקשה למצוא כמותה במקומותינו."