לואיג'י פירנדלו, חתן פרס נובל לספרות 1943, ידוע לנו יותר כמחזאי איטלקי מראשית המאה העשרים מאשר כסופר. אלא שפירנדלו בעצמו טען שהוא רואה את עצמו קודם כול כסופר ורק אחר כך כמחזאי. ואכן, פירנדלו כתב כמאתיים וחמישים נובלות (!), שהתפרסמו בכתבי עת שונים, ושאותן ערך, שיפץ ותיקן כל חייו, והחל משנת 1922 ועד יום מותו גם קיבץ אותן, בד בבד עם עבודתו בתיאטרון, באוסף שהיה אמור להיות בן שנים-עשר כרכים ושמו "נובלות לשנה אחת". "אהבות ללא אהבה" הוא קובץ שיש בו רומן אחד ושבע נובלות שהמשותף לכולם הוא שהם עוסקים במקומה של האהבה בחיי נישואים. כל סיפור מגולל עלילה אחרת של חיי נישואים, או הכנה להם או עוסק במה שקורה לבני הזוג כשנישואיהם מתפרקים. בנובלות שלו משתעשע פירנדלו כמעט בכל סוג של יחסים אפשריים בין גבר לאישה, במהלך חיי הנישואים, לקראתם או אחרי סיומם: בעל צוחק מתוך שינה ומעורר את קנאתה של אשתו; איש זקן מתחתן עם צעירה ודואג לספק לה מאהב צעיר; אלמנה נישאת בשנית אך דמותו של בעלה המנוח ממשיכה לחיות איתה; גבר נישא לבחורה שמוצאה, תרבותה וראיית העולם שלה זרות לו לחלוטין, ועוד. פירנדלו, שמסוגל לאפיין דמות בכמה משפטים ספורים, הוא גאון של התבוננות בבני אדם, בתגובותיהם ובדרך התמודדותם עם המציאות סביבם, והוא מאפיין את דמויותיו מתוך אהבה וחמלה, הנובעות מהשקפותיו הפסימיות על הקיום האנושי. פירנדלו האמין שהחיים קשים ומסובכים כל כך, שכדי לשרוד אותם ולמצוא בהם איזשהו טעם, אנחנו חייבים לסגור את עינינו ולחיות בעיוורון, באשליה שהכול טוב יותר, בשקר עצמי, במציאות דמיונית טובה יותר שאנחנו ממציאים לעצמנו כדי להגן על עצמנו. "מי שהבין את כללי המשחק, שוב לא מצליח לרמות את עצמו; אך מי ששוב לא מצליח לרמות את עצמו, שוב לא יכול למצוא לא טעם ולא הנאה בחייו. ככה זה." (לואיג'י פירנדלו, מתוך קטע אוטוביוגרפי שהתפרסם בכתב העת "לֶטֶרֶה'', רומא, 1924) וכך, גם הדמויות והזוגות שבסיפורים שלפנינו. פירנדלו מתבונן בהם ורואה איך הם משקרים לעצמם ואיך הם יוצרים לעצמם מציאות שנוחה להם, אבל הוא לעולם אינו לועג להם משום שהוא יודע שתמיד מגיע הרגע שבו בועת האשליות והשקר פוקעת והמציאות האכזרית טופחת על האדם. כל אדם. ולכל אלה - נוסף גם ההומור המיוחד של פירנדלו. באשליה כמו באשליה, כולם נהנים, צוחקים, מתעלמים מהקשיים, ומסתחררים בערפל השקרים העצמיים. הבהרה לגבי שם הספר, הספר עצמו, ואיך הוא נוצר: ספר הפרוזה הראשון שפירסם פירנדלו ב-1894 נקרא "אהבות ללא אהבה'' ויש בו שלוש נובלות, שהראשונה בהן, "הגל", נכללת גם בקובץ שלפנינו. מכיוון שהשם הזה מיטיב לתאר את הנובלות של פירנדלו העוסקות בזוגיות בכלל ואת אלה שנבחרו לקובץ שלפנינו בפרט, החלטנו לקרוא לקובץ כולו "אהבות ללא אהבה''. "לפי התור'' פורסם כרומן קצר ב-1902. שאר הנובלות שבקובץ לקוחות מאוסף שכולל למעלה ממאתיים נובלות הנקרא "נובלות לשנה אחת''. פירנדלו כינס, תיקן וערך מחדש את הנובלות שלו לקראת הופעתן באוסף זה, המחולק לחמישה-עשר כרכים, לאו דווקא לפי הסדר הכרונולוגי של כתיבתן. את הקובץ שלפנינו בחרה, קיבצה ותירגמה אורה אייל, שתירגמה בעבר לעברית גם מיצירותיהם של אלזה מורנטה וקרלו גינצבורג.