למעלה משישים שנה מאז שיצא לראשונה למסכים, האזרח קיין נושא בתואר המכובד של אחד הסרטים הגדולים ביותר שנוצרו אי פעם – בעיני רבים הוא עדיין גדול הסרטים בתולדות הקולנוע. מיקומו הבלתי מעורער של הסרט בראש רשימות הסרטים הנבחרים במשאלים השונים, הנערכים לפרקים, הוא עדות לכך. מעמדו המיוחד בהיסטוריה של הקולנוע – סרט הביכורים של הגאון הצעיר, אורסון וולס – הונצח בשפע של דיונים ביקורתיים ותיאורטיים במהלך השנים. ובכן, האם יש עוד מה לחדש בדיון על יצירת המופת שזכתה להכרה כה גורפת?
לורה מאלווי, במסתה המבריקה, מציעה קריאה חדשה, רעננה ומקורית של היצירה המהוללת; היא מוכיחה שהדיון בעושרו התמטי והסגנוני של הסרט לא מוצה עד תום, וכי הוא נתון עדיין לפרשנויות חדשניות. בניתוחה הבהיר והשנון מאלווי בוחנת את המבנה האדיפלי המונח בבסיס הביוגרפיה של הדמות המרכזית, צ'רלס פוסטר קיין, תוך כדי כך שהיא מנסה למקם את ההיבט הפסיכואנליטי בתוך ההקשר האמריקאי. לטענתה, הסרט מהווה פרשנות רדיקלית של יוצרו, בעל הנטיות השמאליות, כנגד מגמות פוליטיות שמרניות ובדלניות שרווחו במהלך אותן שנים בארצות הברית, כשהתחוללה באירופה מלחמת העולם השנייה. היא גם מעניקה פרשנות מקורית ליחס שבין הדמות הפיקטיבית של קיין לאייל העיתונות הצהובה ויליאם רנדולף הרסט, ששימש השראה ליוצרי הסרט לעיצוב הדמות הראשית בסרט, ומשתמשת בפרסונות של הרסט וקיין כאמצעי לדיון בסוגיות רחבות הנוגעות בקפיטליזם, פוליטיקה ומיתוסים אמריקאיים.
לורה מאלווי היא תיאורטיקנית פמיניסטית ומרצה לקולנוע. ב-1975 פרסמה את מאמרה רב ההשפעה "Visual Pleasures and Narrative Cinema", שהיה לאחד המאמרים המכוננים בתיאוריה הפמיניסטית והפסיכואנליטית של הקולנוע. לצד פרסומיה התיאורטיים ביימה מאלווי מספר סרטים, ובהם שישה סרטים אוונגרדיסטים בשיתוף עם תיאורטיקן הקולנוע פיטר וולן. בין ספריה החשובים נמנים Visual and Other Pleasures (1989) ו- Fetishism and Curiosity (1996).
