"התבקשתי לכתוב את זיכרונותי על אודות סופר ידוע, חבר נעורי שחי ב-ו', ולו אישה פשוטה המרבה לבגוד בו." כך מתאר סומרסט מוהם את הנסיבות שהולידו את הרומן הקצר עוגיות ושיכר. מכל כתביו דווקא רומן זה היה חביב עליו ביותר ובזכותו ביקש להיזכר אצל קוראיו בדורות הבאים.
בעודו מתאר את תהפוכות גורלם של אותו סופר ידוע – שיש האומרים שאינו אלא בן דמותו של תומס הרדי – ושל אשתו ההפכפכה, מגלה מוהם את מיטב כישרונו באירוניה מושחזת ובנימה הלירית החבויות בין השיטין.
ויליאם סומרסט מוהם נולד ב-1874, גדל בפריז ולמד באנגליה ובאוניברסיטת היידלברג. ספרו הראשון, ליזה מלמבת, שראה אור בהיות בן 23, ביסס את מעמדו כסופר, וספריו הבאים היקנו לו תהילת עולם. בד בבד עם אלה כתב מחזות וסיפורים קצרים, ספרי מסע, ביקורת, מסות הגות ורשימות אוטוביגורפיות. התגורר כארבעים שנה בדרום צרפת, ושם גם נפטר בשנת 1965. מספריו בזמורה-ביתן – בכבלי אנוש, הפרוטה והירח, ליזה מלמבת, קרן זווית, הסחרחרת, הצעיף הצבעוני, חוד התער, שם בווילה, וקבצי סיפורים.