בְּבֹקֶר אֲבִיבִי אֶחָד הִתְעוֹרְרָה קָמִילְיָה הַזִּקִּית מִשְּׁנָתָהּ וְהִיא לְבָנָה וּצְחוֹרָה כְּמַצַּע פִּרְחֵי הַיַּסְמִין שֶׁרִפְּדוּ אֶת מִטָּתָהּ. בְּעוֹדָהּ מִתְמַתַּחַת בְּצַמֶּרֶת הָעֵץ, הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ שָׁאוֹן מַטְרִיד, שְׁלַל קוֹלוֹת בְּמִקְצָבִים מְגֻוָּנִים וּבִגְבָהִים שׁוֹנִים כִּצְלִיל מַקְהֵלָה הַמַּמְתִּינָה לְבוֹאוֹ שֶׁל מְנַצֵּחַ מִתְאַחֵר.