אל תגידי לילה הוא סיפור אהבה בשני קולות קדמיים ועוד קול אחד ברקע. הקול שברקע הוא קול מספר השייך לעיירה קטנה וקצת נידחת. שני הקולות הקדמיים הם איש ואישה לא צעירים, אוהבים, נאבקים זה בזה, מוותרים, ושוב משלימים. מחזורי המאבק וההשלמה מחדשים את אהבתם ומזרימים בה חושניות חריפה.
זוהי קומדיה של עיירה מדברית מרוחקת: בבית פרטי בלילות השבת, או בבית הקפה המקומי, נפגשים קציני צבא קבע ורעיותיהם המורות, מתווכי דירות, ראש העיר הקשישה, סוחר-נשק מזדקן, מתווכחים על משמעות החיים ועל הפוליטיקה והטלוויזיה, מתגעגעים לתל אביב, מ תאמצים להתעלם מנוכחתו הקודרת של המדבר.
אל תגידי לילה הוא רומן וגם שיר על מות ילדים, על כיסופים לילד שהיה ואיננו ועל ילדים שכבר לא יוכלו להיוולד. עמוס עוז ממשיך כאן בחיפוש חילוני-רליגיוזי, בדרך לאיזו נקודת השתוות המאפשרת לאהבה לדחות את קרבת המוות.
