בביתה המפואר אשר בסידני, אוסטרליה, שוכבת אליזבת האנטר על ערש מותה. היא אישה זקנה מאוד וחולה מאוד, וימיה ספורים. היא צפה בין עירות לשינה, בין עירפול לפיכחון. והיא זוכרת: אירועי ילדות, בעל שהתרחקה ממנו, ילדים, מאהבים. פעם היתה ענייה. אחר - כך היתה יפהפייה שוברת לבבות. מובילה חברתית. צברה חפצים, בני אדם. תיאבונה לא ידע גבול. גם לא אכזריותה. מסביב למיטת חוליה נעות דמויות נוספות: אחיות רחמניות, פליטה יהודייה המנהלת את משק הבית, ועורך דין קשיש. ממרחקים מגיעים דורותי, הבת המרירה והמתוסכלת, ובזיל, הבן שנעשה שחקן מפורסם. בואם מטלטל טלטלה נוספת את הקבוצה הקטנה המקיפה את גברת האנטר. נוכחותו המאיימת של המוות מאלצת את האנשים להתמודד עם החלופיות הצפויה להם, עם קוצר הזמן ואוזלת היד האנושית. וייט, אחד מחשובי הסופרים במאה העשרים, מתמודד עם הסוגיות הבסיסיות של החיים: אהבה, מוסר, נאמנות, חמלה, נקמה, תהילה, מין ומוות. הוא טווה מארג מרתק של ריאליזם חד וזרם תודעה סבוך ומעורפל, על רקע אוסטרליה כארץ מתהווה, המשלבת קידמה עם נחשלות. פטריק וייט נולד באוסטרליה ולמד באנגליה. בשנת 1973 זכה בפרס "נובל" לספרות. יש המשווים אותו לתומאס מאן, ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט. מספריו ב"זמורה - ביתן": גולת המנדלה, ווס ויורדי הנורכבה .