"מייקל, אני אתגעגע אל השיחות שלנו על כוס קפה, ואני אתגעגע אליך, באמת אתגעגע".
הוא הביט בה ארוכות. זו הפעם הראשונה שלא היה אכפת לו מה היא או כל אדם אחר חושבים על האופן שבו הוא מביט בה.
"אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו בצורה עמוקה, אבל..." היא היססה. הידיים שלו רעדו מסיבות שלא היו נהירות לו, והוא החזיק אותן מתחת לשולחן במקום שהיא לא יכלה לראותן.
בפרקי חייו של אדם ישנם רגעים בהם הדברים נכנסים להילוך אחר.
הוא חש שזה מה שקורה עכשיו.
"על מה את מדברת, ג`לי? למה את לא רוצה להכנס?"
"מה שאני מנסה להגיד... הוא ש... שאני לא סתם אתגעגע אליך, אני יודעת יותר מכפי שאתה חושב שאני יודעת על איך שאתה מרגיש בקשר לכמה דברים... איך אני מרגישה... הו, אלוהים, אני עושה מזה תסבוכת..."
הוא הצליח להרגיע את הרעד בידיו והושיט לעברה יד אחת, תר אחרי ידה. היא הושיטה אותה אליו ופגשה אותו בחצי הדרך.
"קדימה, ג`לי, תגידי מה שיש לך להגיד, אני רוצה לשמוע, מה שזה לא יהיה".
היא כיחכחה בגרונה.
"מאחורי הצחוק ושיחות הסרק שאנחנו מנהלים זה עם זה, מתרחש בינינו גם משהו אחר, נכון?"
מתוך "ואלס אטי בדיסר-בנד" ...
אם בדומה למיליוני הקוראים האחרים של "הגשרים של מחוז מדיסון" התאהבתם ברוברט קינקייד, קרוב לוודאי שתאהבו את מייקל וולר.
גיבורי שני הספרים דומים: גברים בגיל העמידה, שניהם בודדים ו`פנויים` ושתי נשים יפות, כבר לא צעירות, הנשואות לגברים הגונים ו`משעממים`... גם בספרו השני נשאר וולר נאמן לצירוף מנצח.
פראנק ג. פריאל ``ניו יורק טיימס`` ...הוא פרופסור לכלכלה, מורד במוסכמות. האשה אף היא יוצאת דופן בנוף של עיירה אוניברסיטאית... האם יאהבו המעריצים גם את ספרו השני? התשובה היא ``כן`` המהדהד למרחקים. ``פאבלישרס וויקלי``
...רוברט ג`יימס וולר `מכה שנית` ב"ואלס אטי בסידר-בנד". הוא יודע איך להשיג את חפצו בעלילה מרתקת המקפיצה את הקורא מאיווה להודו לסירוגין. בעקבות פרופסור נון-קונפורמיסט היוצא לחפש אחרי אהובתו ומגלה את הסוד שבחייה.
"מיאמי הרלד"