חזון ודרך: מה רצה בן גוריון שמדינת ישראל תהיה?
- המילה האחרונה ספרים יד שניה
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
בכל מערכת בחירות בישראל חוזרת אותה שאלה יסודית:
לאן המדינה הולכת?
ויכוחים על ביטחון, כלכלה, זהות, דת ומדינה או יחסי חוץ ממלאים את הכותרות, אבל לעיתים נדמה שאנחנו מנהלים את הוויכוח בלי לחזור לרגע אל נקודת ההתחלה. אל המקום שבו ניסו לנסח לא רק מדיניות, אלא כיוון היסטורי.
כאן נכנסת סדרת הספרים חזון ודרך: אוסף כתבים, נאומים ומאמרים של דוד בן גוריון, האיש שלא ראה במדינה שפעל להקמתה כנקודת סוף הדרך (הגעת אל היעד!) אלא התחלה של פרויקט לאומי ארוך טווח.
לא פוליטיקה, תפיסת עולם
חזון ודרך איננו ספר זיכרונות ואיננו תעמולה מפלגתית.
זהו ניסיון לענות על שאלה עמוקה יותר:
איזו מדינה צריכה לקום כאן ומה יהיה אופייה בעוד מאה שנה?
בן גוריון עסק פחות בשאלה מי ינצח בבחירות, ויותר בשאלה איזה עם אנחנו מבקשים להיות.
הוא דיבר על:
- בניית חברה יוצרת ולא רק שורדת
- עלייה והתיישבות כמשימה לאומית מתמשכת
- מדע, חינוך ותרבות כבסיס לעצמאות אמיתית
- צבא חזק לצד מוסדות אזרחיים חזקים לא פחות
מדינה יהודית, אבל גם מודרנית
אחד המתחים המרכזיים בכתבים הוא הניסיון לשלב בין שני עולמות:
מצד אחד, שורשיות היסטורית יהודית.
מצד שני, מדינה מודרנית, דמוקרטית, פתוחה למדע ולחדשנות.
בן גוריון לא ראה סתירה בין תנ״ך למעבדה, בין מסורת לקדמה. להפך, הוא האמין שהציונות תצליח רק אם תיצור תרבות חדשה שמחברת עבר ועתיד.
ממדינה מוקפת אויבים למדינה יוצרת
בתקופת הקמת המדינה, האיום הביטחוני היה קיומי.
ובכל זאת, בן גוריון הזהיר שוב ושוב מפני מדינה שכל זהותה נשענת על מלחמה.
לצד הצורך בצבא חזק, הוא דיבר על:
- אוניברסיטאות
- מחקר מדעי
- פיתוח הנגב והגליל
- חינוך אזרחי
- יצירת חברה שוויונית ככל האפשר
המסר שלו היה ברור:
ביטחון שומר על המדינה, אבל (וזה אבל חשוב!) חזון הוא מה שנותן לה סיבה להתקיים.
למה לקרוא את חזון ודרך דווקא עכשיו?
תקופת בחירות נוטה לצמצם את השיח הציבורי לשאלות מיידיות:
מי ינצח? מי יקים ממשלה? מי נגד מי? מי יחבור למי? מי יתפלג ממי?
קריאה בחזון ודרך מחזירה את הדיון לרמה אחרת לגמרי, לא רק מי ינהיג, אלא לאן אמורה ההנהגה להוביל.
הספרים מזכירים שהוויכוח הישראלי הגדול מעולם לא היה רק פוליטי.
הוא היה ויכוח על דמותה של החברה:
- מדינת רווחה או שוק חופשי?
- מרכז ופריפריה?
- זהות יהודית מול אזרחיות אוניברסלית?
- כוח צבאי מול כוח רוחני ותרבותי? ושל איזו תרבות?
אלו בדיוק השאלות שעדיין מונחות על שולחן הבוחר.
חזון כמצפן
ייתכן שהלקח המרכזי מכתבי ב גוריון הוא פשוט אך מאתגר:
מדינה איננה מתקיימת רק מכוח החלטות יומיומיות. היא זקוקה למצפן ארוך טווח ולסיפור משותף על העתיד.
חזון ודרך איננו נוסטלגיה.
זהו תזכורת לכך שהמדינה הוקמה מתוך רעיון גדול ושכל דור נדרש להחליט מחדש כיצד להמשיך אותו.
ובתקופת בחירות, אולי זו בדיוק הקריאה החשובה ביותר:
לפני שבוחרים מנהיגים, כדאי לחזור ולשאול לאן הם רוצים להוביל אותנו.
עוד ספרי דוד בן גוריון באתר:
תגובות