מילים על הקנבס - יאיר גרבוז כסופר
- המילה האחרונה ספרים יד שניה
- 29 באפר׳
- זמן קריאה 1 דקות
מותו של יאיר גרבוז סוגר פרק נדיר בתרבות הישראלית, פרק שבו אמן פלסטי היה גם סופר חד עין, הומוריסט, אינטלקטואל ציבורי ואיש מילים כמעט אובססיבי.
גרבוז נודע קודם כול כצייר וכמאייר מרכזי באמנות הישראלית, אך הכתיבה אצלו לא הייתה תחביב צדדי אלא המשך ישיר של אותה פעולה אמנותית. בדיוק כפי שהכניס מילים אל תוך הציור, כך הכניס ציוריות אל תוך הפרוזה: טקסטים הבנויים מהתבוננות, אירוניה, זיכרון וחשד קבוע כלפי פאתוס לאומי וקלישאות תרבותיות.
בספריו:
תמיד פולני ו כל הסיכויים שבקרוב תעבור כאן רכבת
גרבוז כתב ישראליות מבפנים: לא מניפסט פוליטי אלא יומן תרבותי. הוא תיאר את המדינה דרך פרטים קטנים, שפה, נימוסים, מבוכה חברתית, געגוע אירופי מול מציאות מזרח תיכונית, תמיד במבט שמערב חיבה וביקורת באותו משפט.
כוחו כסופר היה ביכולת להיות גם אישי מאוד וגם מייצג דור שלם: דור של אינטלקטואלים חילונים, אירוניים, שמאמינים בתרבות גבוהה אך מבינים היטב את האבסורד של החיים כאן. הכתיבה שלו אינה דרמטית; היא מדויקת, משועשעת, לעיתים מרירה ובעיקר אנושית מאוד.
בעידן בחירות, שבו השיח הציבורי נוטה לצעקה, חסרונו של גרבוז מורגש במיוחד: הוא ייצג מסורת של ויכוח תרבותי דרך מחשבה וסגנון, לא רק דרך סיסמאות.
הספרים שלו נשארים כמו רשימות שוליים ארוכות לסיפור הישראלי עצמו.
והקורא מגלה שוב עד כמה גרבוז לא רק צייר את המציאות, אלא גם כתב אותה.
תגובות