"כמו רומיאו ויוליה, כמו אלואיז ואבלר; לעולם לא יוזכר האחד בלי שיוזכר האחר." כך כתב אלפרד דה מיסה במכתב לאהובתו לשעבר הסופרת ז'ורז' סאנד. במובנים מסוימים משאלתו התגשמה: סיפור אהבתם מרובה הטלטלות של דה מיסה וסאנד, שני הסופרים בני המאה ה-19, שהנציח דה מיסה בספרו זה, מרתק את דמיונם של חובבי ספרות ברחבי העולם עד היום. במרכז העלילה ניצבים זוג האוהבים אוקטב ובריז'יט, הוא צעיר פרוע, יפה תואר ואובד דרך, היא אישה בוגרת ומקסימה. הזמן הוא ראשית המאה ה-19, שעת דמדומים ומשבר שלאחר נפילת נפוליאון, וסיפור האהבה חדור הלהט שנרקם בין השניים הוא יותר מכול דיוקן של תקופה. אוקטב, שגדל והתחנך בימיה האחרונים של חברה חדורת אידיאלים, מוצא את עצמו בבגרותו בסביבה בורגנית, צינית ומזויפת. הוא מכלה את כוחו ברדיפה עקרה אחר תענוגות ומבקש באהבה הטהורה הצלה ומפלט מהעולם כולו. למעשה, אוקטב אינו אלא נציגם של בני הזמן האבוד, "ילדי המאה", העומדים כילדים אבודים ונושאים את מבטם אל אוםק נעלם. וידויו של ילד המאה הוא מן הפנינים של הרומנטיקה הצרפתית. דה מיסה - סופר, משורר ומחזאי רב פעלים, יצר בספרו זה יצירה סוחפת ומלאת ברק, פאתוס ויופי. הופעת הספר בעברית ותרגומו המשובח של ניר רצ'קובסקי, שגם הוסיף אחרית דבר מאירת עיניים, היא מאורע ספרותי של ממש.