ברומן זה, הנחשב למיטב יצירתו של ארנסט המינגווי, מציב המספר - האמן יד לבני "הדור האובד" של שלהי מלחמת - העולם הראשונה, מבשרו של דור הביטניקים בימינו. באירוניה ובלב נכמר המחיש המינגווי בספר זה את תחושת האכזבה, היאוש, התלישות וההתפרקות של צעירים משכילים מבני אמריקה שאבד להם טעם חייהם והם נישאים בסחרחרת הוללות בפאריס ובערי ספרד - נפשות השרויות במנוסה מתמדת ומבקשות לשוא אחיזה בחיים. ומתוך צמצום וריכוז בלתי מצויים הוא משלב כאן סיפור אהבה שאינה עשויה לבוא על סיפוקה ומעביר לעינינו בקצב קדחתני שרשרת תמונות ססגוניות מסעירות - לב של זירת מלחמת הפרים.
ארנסט מילר המינגווי נולד ב- 1898 באוק פארק, אילינוי, ארצות - הברית, ושנות נעוריו עברו עליו באזור יערות מישיגאן, תקופה שתוארה בקובץ הסיפורים "בימינו". לאחר שהשלים את לימודיו בקולג' פנה לעתונאות והשתתף במלחמת - העולם הראשונה, לפני שהצטרפה אליה אמריקה, בהתנדבו לחיל - הרפואה הצרפתי ואחר - כך לצבא האיטלקי למלחמה זו הציב ציון בספרו "הקץ לנשק". במלחמת - האזרחים הספרדית היה כתב צבאי, מאוהדי הרפובליקה ואת חויותיה תיאר בספרו "למי צלצלו הפעמונים" כן השתתף במלחמת - העולם השניה והרבה במסעות ובהרפתקאות ציד ודיג. ב- 1953 זכה בפרס פוליצר וב- 1954 הוכתר בפרס נובל. ב- 1961 נהרג מפגיעת כדור שנפלט מרובהו. רוב ספריו הוסרטו ואחדים מהם גם הומחזו. ב"ספריה לעם" ראו אור "הזקן והים" ו"איים בזרם".