האם יש מתנה גדולה יותר מאשר אהבתו של חתול?" צ'רלס דיקנס
בהתחלה כולם חשבו שהוא סתם חתול. כשאוסקר, גיבורו של סיפור אמיתי זה הגיע אל בית סטיר - בית אבות ומרכז שיקומי ברוד איילנד, הוא היה חתלתול חמוד וחצוף.
הוא אהב להתבטל בשמש בחצר בית האבות ולרדוף אחרי זנבו עד סחרחורת. לפעמים הוא הסכים שיגרדו אותו מאחורי אוזניו, אבל רק כשזה התאים לו.
במילים אחרות, הוא היה, כך נראה, חתול טיפוסי. אך עד מהרה חולל אוסקר מהפכה.
התברר כי החתול הרגיל הזה ניחן בכישרון יוצא דופן: הוא יודע באופן אינסטינקטיבי מתי חייהם של הקשישים המטופלים במקום מתקרבים אל סופם.
נוכחותו של אוסקר מספקת הסחת דעת מבורכת לקשישים, שרבים מהם חולי אלצהיימר. אבל הוא מעניק להם תשומת לב מיוחדת רק כאשר חייהם קרבים אל קצם. כשמגיעה השעה, כאילו היה זה תפקידו, אוסקר צועד בנחישות אל חדרו של הנוטה למות, מתכרבל על מיטתו, ומתחיל את משמרתו. אוסקר מעניק נחמה בזמן הנכון, כשאנשים זקוקים לה ביותר, ובעצם נוכחותו על מיטת החולה הוא מודיע הן לצוות המטפל והן לקרובים שהגיע הזמן להיפרד.
הכישרון המיוחד של אוסקר הוא חמלה, והוא מעביר לנו את מורשתו באמצעות דוגמה אישית: יש לנצור דווקא את אותם רגעים שרבים מאיתנו מעדיפים לא לחשוב עליהם. ספר מרגש ומעורר השראה, מלא הומור ורגישות, על חתול שמתייצב לצדו של האדם כדי לספק לו נחמה ברגעיו האחרונים.
ד"ר דייוויד דוזה הוא רופא גריאטרי ועוזר מרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בראון שבארצות-הברית. הספר נכתב בעקבות מאמר בנושא שפורסם בכתב-העת המדעי New England Journal of Medicine.