ביום קיץ סחוף רוחות, בזמן שהערפל מכסה את קו החוף של סן - פרנסיסקו, צועדת דמות בודדה לאורך החוף כשכלב לצדה. בגיל אחת - עשרה יודעת פיפ מקנזי הצעירה טרגדיה; תשעה חודשים לפני כן הטילה תאונה מחרידה את אמה לתהומות של צער שאין לו נחמה. אבל ביום קריר זה בחודש יולי פוגשת פיפ מישהו שממלא את עולמה העצוב והאפור באור וצבע. ובתמימותה ובנדיבותו ניצת הניצוץ, חיים משתנים ומתחיל מסע של תקווה. מרגע שהנערה המתולתלת צועדת לעבר כן - הציור שלו מעל החוף, חש מאט בולס שיש בה משהו מכושף. פיפ מזכירה לו את בתו, לפני שגירושים מרים קרעו את משפחתו ולקחו את ילדיו למקום אחר. פיפ מבלה את הקיץ על החוף ונזכרת כיצד הדברים היו פעם. כלומר, עד שהיא פוגשת את מאט בולס האמן, שמציע ללמד את הילדה לצייר - ולא יכול שלא להבחין באמה אופליה היפהפיה והבודדה. בתחילה, אופליה מזדעזעת מידידה החדש של בתה - עד שמתחוור לה איזה אושר הוא מכניס לחייהן למרות העצב שהיא רואה בעיניו. עם קץ החופשה חוזרות אופליה ופיפ לעיר אך עונת ההחלמה נמשכת. אופליה מתחילה לעבוד כמתנדבת לחסרי בית. ידידותה עם מאט נמשכת אך מאט נאלץ להתמודד לפתע עם התרחשויות בלתי פתורות מעברו. מקץ ימים, אופליה נאלצת לעמוד מול בגידתו של אדם בו בטחה. המנות נוחתות על שני לבבות פצועים, והנה - מתרחש דבר מה המציע תקווה. מתוך האפלה האופפת את שניהם, עולה לפתע מתת של תקווה. האם ימצאו את דרכם?
