בשלב הראשון אפצ´י הדיח את הקטור והפך לזכר אלפא. בשלב השני הוא רצה להזדווג עם כל הנקבות כדי להוליד צאצאים משלו. כיוון שכל הנקבות היו בהיריון או אמהות ליונקים צעירים, אפצ´י קרע לשניים את הגור של מצוקה והרג את שאר הגורים. רוצחת ומתנקשת צרחו על אפצ´י, אבל זה לא עזר להציל את הגורים...
וזהו רק קטע מהדרמה, המתרחשת בספר המרתק בית הקופים, המשמש כמראה גם לחברת בני האדם.
לב שבור ואהבה נכזבת הובילו את הסופרת ואנסה וודס - צעירה אוסטרלית שברחה מהג´ונגל האנושי לג´ונגל הטבע בקוסטה ריקה, שם התנדבה לעבוד במחקר קופים קפוצ´ינים. וודס לא הייתה לבד; גם בקומונת החוקרים, שנקראה "בית הקופים", התנגשו כוחות נסתרים, מונעים על-ידי תשוקות ופחדים, אהבות ושנאות, שהתחרו בהצלחה רק באגרסיה המתפרצת של חברת הקופים.
במשך שנה ארוכה, כשהיא מתמודדת עם הקופים, המשתינים עליה מלמעלה, וחבריה המחרימים אותה על פני האדמה, עם עקיצות אין-ספור והתעללות מינית, למדה וודס (סוף-סוף) לזהות את הקופים בשמם, והבינה שחברת בני האדם, כמו הקופים, היא יצרית, לוחמנית ואכזרית.
היא למדה שידידות חשובה מסקס ; שהיופי אינו עונה על הכול, ושהתרבות האנושית היא רק ציפוי דק, המכסה על יצרים קמאיים של הישרדות. גם הישרדות, קובעת וודס, היא סוג של ניצחון. השיעור שלה הוא השיעור של כל אדם בחברה האנושית.
