אהבה זה לא סכין הוא סיפור-דיאלוג שלאחר מעשה. המעשה הוא מסע של שניים - של הפסיכולוג זאב ברגמן ושל שרה, המטופלת שלו. זהו סיפורם של שני אנשים עקשניים ודעתנים, שאינם מוותרים זה לזה ואינם מרפים זה מזה.
ילדותה החשוכה של שרה, החשוכה באהבה וגדושה בגילויי אלימות, מולידה אצלה ברבות הימים חוסר אמון באנושיות שבאדם. כנגד בידודה החברתי והנכות הנפשית הקשה שלה, המונעת ממנה השתלבות חברתית כלשהי, בוראת לעצמה שרה עולם פנימי עשיר וסגור, המאוכלס בדמויות שהיא ממציאה והמייצגת חלקים שונים באישיותה.
זאב ברגמן סולל עבור שרה - ובעזרתה - את הדרך חזרה מן הגיהנום שבו היא חיה עד שפגשה בו. דרך זו תובעת ממנו את הפעלת מיטב כישוריו כפסיכולוג. אולם עיקר הצלחתו במשימתו להחזיר את שרה אל עולם בני-האדם ולעורר בה את היכולת ולרפא את עצמה, טמונה באהבה שהעניק לה - תנאי כמעט בלעדי לרכישת האמון שאבד לה בעצמה ובחברה האנושית בכללה.
ב"אהבה זה לא סכין" משחזרים הפסיכולוג והמטופלת שלו את הדרך שעשו שניהם זה אל זה וכל אחד מהם אל עצמו. עוצמתה וייחודיותה של יצירה זו מוענקות לה הודות לבנייה עתירת הרבדים של מערכת היחסים הנרקמת בין השניים. מסע השיבה אל חיקה החיוני של האהבה האנושית, אל מידת החסד וההבנה והקבלה, הוא שגואל את שרה, ומעניק לה את היכולת להשתתף יחד עם הפסיכולוג שלה במסע מסוג אחר - חדש עבור שניהם.
כתיבתו של הספר מוציאה מן הכוח אל הפועל את כשרון הכתיבה המדהים של שרה, שניחנה ביכולת תיאור פיוטית רבה ניואנסים ותובנות אנושיות שנונות וחדות באשר לצדדיו האפלים ביותר של האדם, כמו גם באשר לאותם צדדים שגואלים אותו ממחשכי נפשו.
"אהבה זה לא סכין" הוא מסמך אנושי-אישי מרתק ומרגש. אולם קודם כול זוהי יצירה ספרותית, המחברת את הקורא עם תהומות הנפש שלו ומאירה עבורו באור עז את גרעין הבדידות ואת הצורך החיוני באהבה ובקבלה הקיימים בכל אדם.