כשלעצמו המות אינו ולא כלום, אך אנו יראים פן נהיה מי יודע מה, מי יודע היכן.
ג`ון דריידן
כשלעצמו המוות אולי "אינו ולא כלום", אך ברוב התרבויות המודעות למוות הוא חלק נכבד מחיי האדם.דבר זה נכון במיוחד בתרבות יפן, שבה קנתה לה אחיזה מסורת עתיקת יומין של כתיבת שיר לפני המוות.
בספר זה לוקטו ממקורות יפניים מאות שירים כאלה, רבים מהם מלווים בפרטים על המשורר, על הנסיבות שבהן כתב את שיר המוות ועל אופן מותו.
כשירים, שירי המוות הם חלק בלתי נפרד מן המורשת הפיוטית של יפן, אשר יופיה כובש הלב כבר היה לשם דבר במערב. כשירי מוות, השירים משקפים תפיסות עולם של גברים ונשים מכל שכבות החברה היפנית, במשך למעלה מאלף שנים.
הם חושפים לעינינו את שורש נשמתה של תרבות זו, אשר לרבים מאתנו עדיין היא חידה.
חלקו הראשון של הספר מציג את שירתה של יפן, ובוחן את המסורת של כתיבת שיר שלפני המוות על רקע אמונות ותפיסות הקשורות למוות, משחר תרבותה של יפן ועד היום.
בחלקו השני מבחר של כארבעים שירי מוות שנכתבו בידי נזירים בוהדיסטים מכת הזן.
בחלקו השלישי אוסף של כשלוש מאות שירי הייקו קצרים, שמשוררים יפניים אמרו על סף מותם.
פרופסור יואל הופמן סיים את לימודי התואר השלישי באוניברסיטת קיוטו ושהה שנים רבות ביפן. כיום הוא מלמד באוניברסיטת חיפה פילוסופיה וספרות של המזרח הרחוק.
ספריו ומאמריו על זן בודהיזם ופילוסופיה משווה מזרח-מערב יצאו לאור בשפות שונות בארצות הברית, באירופה, בהודו וביפן.
בעברית הופיעו בהוצאת מסדה ספריו "קולות האדמה" ,קטעים נבחרים מכתביו של החכם הסיני צ`ואנג-טסה, ו"לאן נעלמו הקולות" ,סיפורי זן ושירי הייקו.