לראשונה נדפסות פה בכפיפה אחת רשימות מאת המחזאי והסופר נסים אלוני, רשימות שהתפרסמו במרוצת השנים - המרוצה האיטית משנות החמישים עד לשנות התשעים - בעיתונים, בתוכניות להצגות, או כהקדמות לאלבומי-ציורים, לספרים ולתערוכות. "התחפשתי לחתול רחוב," כותב נסים אלוני, והדברים שבספר הם רשימותיו של חתול רחוב, סקרן, חקרן, ערמומי (כי אין ברירה) מסתורי (כי המסתורין טמון במורשת החתולים מאז ומעולם), ושומר לעצמוף בסוד ובתוקף עוד לפחות שמונה נשמות מגולגלות זו בזו. כך יוצא לו נסים אלוני, בתור חתול, לתוך ערים ואתרים, להתחכך בבני-אדם, לנבור בפחים כדי לדלות מהם אוצרות חבויים, ולפעמים - פה ושם - הוא גם שורט. שהרי "חתולים ובדיחות", הוא כותב "אין להם בעלים". החתול הזה משוטט ברחובות ראשיים מוארים וגם בסמטאות צדדיות חשוכות יותר. בצעירותו הוא מפזז בבולווארים של פריז ולצידי התעלות של אמסטרדם: את רוב ימיו - ולילותיו - הוא עושה ברחובותיה של העיר תל-אביב, שאת מילותיה, - ויללותיה - הוא מתרגם לשפה חתולית אחרת: שי והוא מתגלגל בדמות חיה כמעט פוליטית, מצטנף לו ביציע של ועידת מפלגת העבודה או יוצר לצוד יונות-שלום בקהיר (אך ממאן לבקר בפירמידות, אולי מחשש שייתקל בחתולים מצריים עתיקים), ושולף ציפורניים או סומר גו למראה גדוד הבריונים של האיש מאיר כהנא. לעיתים, בתור חתול תיאטרון, הוא מתפתל מאחורי הקלעים במרדף אחרי כדורי הצמר הקרויים הצגות, ולעיתים הוא דוחף את אפו אל צנצנות הצבע של ציירים - יוסל ברגנר, או אודרי ברגנר, שבביתם הוא מתארח בשבתות. הוא צד מילים כמו עכברים ואז רושם אותן. אלו הן הרשימות שלו.