החברה החילונית בישראל היתה במשך שנים רבות 'חברת חזון' סולידרית המוכוונת להגשמת החלום הציוני. אך כבר בשיא פריחתה של תרבות הלאום חתרו זרמים תת - קרקעיים תחת היסודות האידיאולוגיים שהניחו חלוצי היישוב העברי ומנהיגיו. אחרי מלחמת ששת הימים עלו זרמים אלה על פני השטח ונהפכו עם הזמן לנחשול שוצף, הגורף עמו עוד ועוד 'נטיעות ציוניות'. בשלהי שנות השבעים החל למעשה במדינת ישראל עידן תרבותי חדש. מאז הולכים ונחלשים האידיאליזם והפטריוטיזם התמימים והטוטליים, שעל בסיסם נבנתה הזהות הישראלית. תהליך זה התרחש בעיקר בשכבה היהודית הוותיקה, החילונית, המשכילה והמבוססת, שהשפעתה על צביונה של המדינה גדולה. מתי, כיצד ומדוע השתנה כיוון המחוג במצפן הערכים של שכבה זו? בשאלות אלה עוסק הספר. עוז אלמוג ממפה את ציוני הדרך בהתפתחות תפיסת העולם של האליטה הישראלית מקום המדינה ועד ימינו. המיפוי מקיף את השדות האינטלקטואליים העיקריים ואת במות השיח המרכזיות שבהם התנהל 'זרם התודעה' המשותף של מנהיגי האליטה: בתקשורת, במשפט, בפסיכולוגיה, בספרות, באמנות, באקדמיה ובפוליטיקה. הזרם הזה שחק את מודל הצבר - 'היהודי החדש' הנטוע במולדתו - והוליד מודל של 'ישראלי - גוי', המבוסס בעיקרו על המודל המערבי של ה'יאפי'. מחקר זה, המקיף כיובל שנים, מאפשר לקורא לעמוד על הזיקות הגלויות והסמויות בין אירועים שהתרחשו בתחומים חברתיים שונים ומצביע על כיווני ההתפתחות של מדינת ישראל. פרופסור עוז אלמוג, מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, הוא סוציולוג והיסטוריון החוקר את החברה ואת התרבות בישראל. ספרו 'הצבר - דיוקן' (עם עובד, 1997), שהיה רב - מכר, נחשב לאחד מספרי היסוד על התרבות הישראלית בתקופת היישוב וראשית המדינה.