"ברור שאני לא מה שרוב האנשים היו מכנים 'מאושרת'. אבל זה לא קשור לכלום. אושר הוא לא הדבר הכי חשוב. מה שחשוב זה לשרוד".
אלווי פִיץ שונה מכולם, אבל לא אכפת לה.
במשך שנים היא בלעה תרופות ועצות גרועות שקיבלה מרופאים ומעובדים סוציאליים. תשתני, תשתלבי. תעמידי פנים שאת נורמלית. זה נשמע כל כך קל.
אם היא תצליח להגיע לגיל שמונהֿֿ־עשרה בלי תקלות מיותרות, היא תקבל את חירותה החוקית. אבל אם תיכשל, היא תימסר לחסות המדינה ויחזירו אותה לבית לנערות למצוקה.
היא בסך הכול רוצה שיניחו לה ושייתנו לה לבלות עם החבר שלה צ'אנס, עוף דורס בגן החיות שבו היא עובדת. היא תעביר את זמנה איתו עד שתזכה בחירותה.
גם ככה אנשים הם לא כזאת מציאה גדולה. ואז היא פוגשת את סטנלי, בחור שנראה מוזר אפילו יותר ממנה – הוא הולך בעזרת מקל הליכה, מופיע כל יום עם פציעה חדשה, וגופו נראה שביר כמו זכוכית. בלי שום מאמץ מצדה היא מוצאת את עצמה מתקרבת אליו.
אבל אלווי זוכרת מה קרה לאדם האחרון שבאמת היה חשוב לה. עברה אורב לה בכל צעד שהיא עושה, ולעבר הזה יש שיניים חדשות. אבל אם תוכל למצוא בעצמה את הכוח להתמודד עם האויב שבתוכה, אולי בכל זאת יהיה לה סיכוי לאושר.
א"ג סטייגר גרה כל חייה באזור שיקגו. היא בוגרת קולומביה קולג', שם למדה כתיבה ספרותית. לשחרר את הלב הוא הרומן הראשון שלה שתורגם לשבע שפות שונות