בגיל ארבעים יולדת רוֹבִּין את בתה ובו ביום גם מתייתמת מאמה ושוקעת בדיכאון לאחר לידה. מה שמתחיל כדיכאון קטן, מין "בייבי בלוז" בלשון הפסיכולוג שלה, מתפרץ כגל צונאמי אדיר וסוחף בדרכו את חיי הנישואים שלה, את העמדות הפנים ואת ההתחזות הנואשת לבן אדם נורמלי.
במחלקת יולדות, כשהיא מנוכרת לכולם ובעיקר לבתה התינוקת, רובין נאחזת במחברות שהשאירה לה אמא שלה. הקריאה במונולוגים הכתובים של האם אל מול המונולוגים הביקורתיים של הבת יוצרת מפגש טעון ומציפה את הנושא הכאוב, המיוסר, הפגוע, המסתורי, היקר והסבוך מכולם — יחסי אמהות ובנות.
לכאורה, דבר לא מקשר בין האם, ילדת פרחים בשנות השבעים בישראל, שעוברת מקומונה לקומונה ומסיפור אהבה אחד לשני, ובין הבת שרק רוצה להיות כמו כולם. במהלך הקריאה במחברות רובין מנסה לחפש רמזים שיעזרו לה לגלות מי היה אביה, אבל לאט–לאט היא מבינה שיחד עם החיפושים והטינות הישנות שמתעוררות מחדש היא גם עושה את הצעד הראשון במסע הגדול מכולם — המסע הביתה.
מרים קוץ מספרת סיפור משפחתי שנפרש על פני שלושה דורות ושלוש יבשות תוך חשיפת תת–ההכרה של "התא המשפחתי", שיהיה אשר יהיה — גדול או קטן, שבור או שלם — לנצח יישא גנטיקה נפשית ייחודית רק לו.
מרים קוץ היא סופרת, עורכת ומחזאית. ספרה הראשון, "על רקע רומנטי", היה לרב–מכר וזכה באות "ספר הזהב" מטעם התאחדות הוצאות הספרים בישראל. זהו ספרה השני.