פעם אמר לי איזה חבר: "צריך לחיות עכשיו, לאחוז בכל רגע כאילו אין מחר, ולא בעוד חמישים שנה כשנצא לפנסיה וניכנס לבית אבות, ולא בעוד ארבע שנים אחרי שנגמור עוד תואר - והראש שלנו יהיה מלא, ולא בעוד שנה כשנחסוך מספיק עייפות לנופש, ולא בעוד שלושה חודשים כשיהיה לנו מספיק טיול לכסף, ולא בעוד שבוע משישי לראשון, ולא ממחר כשנשכח את היום, ולא בעוד שעה לאחר שנאבד אחת, ולא בעוד דקה ונחכה יותר, לחיות עכשיו!" - אבל לא כל כך האמנתי לו.