"הָיֹה הָיָה פעם, בארץ רחוקה רחוקה"ובכן, רוב הסיפורים לא באמת היו פעם וגם לא בארץ רחוקה, אלא קורים ממש עכשיו, ממש פה או במרפסת ממול. צריך רק להסתכל.רשל, ערה, מלכה שם בדוי, אמא של רובן, ניל ורמי, אלונה, המחזקת, סבא ביצים, שמעון אלמקייס וכמובן נורית. על כל אלו ועוד רבים אחרים, התבוננתי וכתבתי. מחלון חדר השינה בדירת ילדותי הצצתי למרפסות ממול כי בכל שָׁם, תמיד מעניין יותר מכאן.ההרגל הזה של להתבונן ולחיות דרך אחרים נשאר, אבל היום, במקום רק מחשבות חולפות, נולדים מהם סיפורים.שלמה זילבר נולד בשיכונים הישנים של גבעתיים ומאז חי בתוך עצמו ובתוך הסיפורים שהוא רואה או ממציא. המציאות לדבריו, היא דף חלק לחלומות צבעוניים.